בלוג

מה שלומך” שאלתי? והיא ענתה “בסדר”… ובשבריר שניה חשתי שמשהו שם בנימת ה”בסדר” שלה מבקש לעלות אותי יחד עימה לסיבוב על רכבת הרים רגשית מלאת דרמה.

“נמאס לי כבר לומר בסדר” היא אמרה. “בסדר, רק בסדר, אני רוצה יותר, אני רוצה נפלא מהמם, מרגש, מושלם, לא רוצה יותר בסדר”
דמעות החלו לזלוג מעיניה, והבעת הצער גדלה והידהדה בהוויתה. היא היתה אומללה!

ואני? אני רציתי לעזור, ליבי יצא אליה.
אני מכירה אותה. היא יפה, חכמה ומלאת חיים, אהובה, יצירתית, מוקפת חברים. על מה לעזאזל כל הדרמה הזאת? שאלתי את עצמי. בשבריר שניה נוסף גמלה בי החלטה, על הרכבת הזאת אני לא עולה!
לא מתאים לי טיול ‘למחוז דרמה’, אומנם מחוז די ססגוני אבל האמת היא שאנרגטית הוא יכול רק לרוקן אותה ואותי.

מלאת אמפטיה שאלתי
“מה הבעיה עם “הכל בסדר”?
לאחרונה בסביבת ‘מהמם’ ‘מדליק’ ‘מרגש’ ‘מדהים’ וכל החבריא ‘בסדר’ הפך צנום, ריקני ואפור במיוחד.
הרגשתי צורך עז להגן עליו.

“אם הכל בסדר אז הכל ע”פ ה-סדר, הכל מתנהל ב-סדר הנכון. לעיתים נראה כאוטי, אבל האמת היא שהכל הוא חלק מתוכנית גדולה, יקום עשיר במשמעות והכוונה. כשאת אומרת שהכל בסדר, את למעשה אומרת לי שהכל מתנהל בהרמוניה מושלמת, כדרך הטבע. סדר נכון, מכוון ומדוייק.”

“מה?? את כל זה שמעת במילה אחת?” התעוררו עיניה. גופה הזדקף ויכולתי לחוש שהיא יותר קשובה. ראשה הזדקף קלות החוצה מתוך הסערה, מסכימה לקבל רעיון חדש.
לנגד עיני התארגן בתוכה סדר מופתי מחודש. “הבנתי” הנהנה בהסכמה. עיניה יבשו ואני שוב שאלתי לשלומה.
חיוך מלא אור עלה על פניה. “הכל ב-סדר” היא ענתה.

החירות הגדולה ביותר בידנו הינה חירות הבחירה.
בחירה בתפיסה, בגישה ובפעולה.
בחירה בתודעה גבוהה, בחירה בהוקרת תודה

חג חירות שמח