בלוג

סיפור על גלגלים *סיפור על גלגלים*ממש לפני שבוע בשני שעבר קיבלתי הודעת ווטסאפ ממספר לא מזוהה ‘זוכרת אותי זאת אני____ מהעגלה בסופר’? ‘זוכרת בטח זוכרת’ אומנם עברה יותר משנה מאז נפגשנו, פעם אחת ויחידה, לרגע אחד, אבל אני זוכרת. אז מה הסיפור…יצאתי לי כבכל שבוע (לפחות פעם אחת) מהסופרמרקט. עם עגלה מלאה כל טוב. יום קודם לכן חזרתי משבוע לימודים

מספרים מספרים **מִסְפַרים מֵסַפְרים** “הוא מוציא אותי מדעתי” היא אמרה לי באחד המפגשים. “אני פשוט לא יכולה עם שיעורי החשבון שלו, הוא בוכה, הוא מילל, הוא צועק, הוא כועס, הכל הוא עושה רק לא יושב לפתור את שיעורי הבית ואין לי מושג מה העניין, כי זה רק בחשבון כל השאר ממש בסדר”. “והמורים” היא המשיכה “אין להם מושג מה הוא

ואהבת “את בכלל אוהבת אותי”? הוא שאל. הם ישבו שם שניים אל מול הים, השמש כמו בהתה בהם במלוא הדרה, כתומה ורדרדה, שרה שיר פרידה רגע לפני שקיעתה.אוהבת? למה הוא שואל אותי אם אני אוהבת? היא היתה לגמרי מבולבלת.מה זה לא ברור? חשבה לעצמה אני הרי איתו מהרגע שהיכרנו, כל הזמן יחד, אוכלים יחד, עובדים יחד, ישנים יחד, קמים יחד,

תעשי חיים ‘תעשי חיים’ אמר לי אישי אהובי מחויך רגע לפני שיצאתי מהבית לפגוש חברה טובה. סוף סוף נפגשות! מניחה לכלים למקלחות להכנת ארוחת ערב. מנשקת נשיקה על כל לחי רכה של ילדיי ויוצאת להרוות געגוע כפול גם אחת לשניה וגם לאהבה משותפת. הערב יוצאות לרקוד. יוצאת לפגוש את גופי במרחב אחר של צלילים ותנועה איזה כיף.אז יצאנו לרקוד מחויכות

הכל ב-סדר מה שלומך” שאלתי? והיא ענתה “בסדר”… ובשבריר שניה חשתי שמשהו שם בנימת ה”בסדר” שלה מבקש לעלות אותי יחד עימה לסיבוב על רכבת הרים רגשית מלאת דרמה. “נמאס לי כבר לומר בסדר” היא אמרה. “בסדר, רק בסדר, אני רוצה יותר, אני רוצה נפלא מהמם, מרגש, מושלם, לא רוצה יותר בסדר”דמעות החלו לזלוג מעיניה, והבעת הצער גדלה והידהדה בהוויתה. היא

פורים וסיפורים מחר פורים ושוב כבכל שנה אני יושבת ותופרת לילדי סיפורים סיפור על עכבר שעזר למשוך את הגזר סיפור על מלכה יפיפה וטובת לב סיפור על ילד שלא רוצה לגדול מארץ לעולם לא. איזה כייף להתחפש 🙂 מסתבר שכל כך כייף שכל תרבות דת ושבט אנושי יצר לעצמו קרנבל מסכות מפסטיבל המסכות בוונציה ועד הקרנבל בפפואה ניו גיני. וכך לכמה שעות